כולנו מכירים את אותו מרצה באקדמיה שנחשב ל’גדול חכמי דורו’, אבל להרצות הוא לא יודע – הוא לא מעניין, לא מעביר מסר חד, מובנה וברור, קולו אינו צלול וכו’.

במסגרת עבודתכם כמרצים אתם מעבירים לקהל שלכם הרבה תוכן, אבל לא רק. למעשה כאשר אתם עומדים על הבמה ומרצים, אתם נמצאים על הציר בין שיחה להופעה, ומי שצופה בכם (בין אם מדובר בקהל שבוי ובין אם לאו), יהיה מעוניין להמשיך ולעשות זאת, רק אם תתנו לו ערך מוסף – ברמת הידע, ההעשרה והחוויה. החדשות הטובות: מיומנויות הרצאה ופרזנטציה, הן נרכשות ונלמדות.

פעמים רבות נשאלתי על ידי קבוצות של שומעים, האם יש נושאי הרצאות שהם אינם מתחברים אליהם. תמיד קבלתי את אותה התשובה – ‘הכל תלוי במרצה’, ‘אם המרצה מעניין, כל נושא שהוא ידבר עליו יהיה מעניין’. האמת היא שיש צדק באבחנה הזו ויש אפילו אנשים שמעידים על עצמם שהם יכולים להרצות על כל דבר – אמני רטוריקה ופרזנטציה.

יש דוברים שיש להם את זה, שהיכולת להופיע מצויה בקוד הגנטי שלהם – סטיב ג’ובס, ווינסטון צ’רצ’יל, ביל קלינטון, מנחם בגין ואחרים, כולם ניחנו בכריזמה וביכולת לסחוף את הקהל שלהם. אבל גם אלו שלא נולדו עם הכישרון הזה, יכולים לסגל לעצמם מיומנויות פרזנטציה, הוראה והופעה פומבית ברמה גבוהה מאוד.

מגיעים אליי לייעוץ אישי מרצים מסוגים שונים – כאלו שהגיעו מהצד המקצועי (עורכי דין, רופאים, פסיכולוגים, רואי חשבון, מדענים, אדריכלים וכו’) ומעוניינים להעביר הרצאות העשרה בתחום התוכן שלהם, ואחרים שבנו לעצמם סדרת הרצאות שקשורה לתחום התוכן אותו למדו (היסטוריה, מוזיקה, אמנות, ספרות, קולנוע וכו’). מרצים שמעבירים את הרצאותיהם באקדמיה ואחרים שמדברים בפני שומעים חופשיים במסגרת סדרות, הרצאות העשרה וחוגי בית. בכל המקרים צריך לתת את הדעת לא רק לתוכן של ההרצאה, אלא גם לאופן שמעבירים אותה.